Psa'him
Daf 19b
משנה: וָאֵילּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח כּוּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי וְזִיתוֹם הַמִּצְרִי וְזוּמָן שֶׁל צַבָּעִין וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִין וְקוֹלָּן שֶׁל סוֹפְרִים. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים. זֶה הַכְּלָל 19b כָּל שֶׁהוּא מִין דָּגָן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַפֶּסַח הֲרֵי אֵילּוּ בְאַזְהָרָה וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת׃
Traduction
Voici les objets que l’on est tenu de faire disparaître avant Pâques: la bouillie ou pâte babylonienne (89)Voir la note additionnelle., la bière de Médie, le vinaigre d’Idumée, le zythum (90)C'est, dit Maïmonide, un composé de sel, d'orge, et de la plante: crocus sylvestris, ou grana cnici, déjà signalée par Maïmonide comme plante dangereuse au (Pea 5, 3) (t. 2, p. 71, note) et au (Kilayim 2, 9) (ib., p. 245, note). ou décoction d’orge zuqo'' d’Egypte, le ferment zumh des teinturiers, l’amidon amulon des cuisiniers, et la colle colla des scribes. R. Eliézer y comprend aussi l’ornementation des femmes (où, par contact, du pain a pu s’incruster). Voici la règle: tout ce qui fait partie des 5 espèces de blé (2, 5) devra être enlevé de la maison de Pâques, et si l’on en mange, on transgresse une défense, sans être passible toutefois de la pénalité du retranchement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו עוברין בפסח. לישנא דעוברין משמע שעוברין מן העולם וצריך לבערו ואם קיימין בפסח יש מהן שעוברין עליהן בבל יראה יבל ימצא וכגון אלו שיש בהן תערובות חמץ גמור וראויין הן לאכילה כמו דקחשיב התנא ברישא:
כותח הבבלי. עשוי מפת מעופש וחלב ורגילין לטבול בו את המאכל:
ושכר המדי. שעושין במדי מחיטים או שעורים שרוים במים:
וחומץ האדומי. שעושין אותו בארץ אדום שנותנים שעורים ביין ומשהין אותו בו עד שנעשה חומץ:
וזיתום המצרי. שעושין אותו במצרים מתילתא שערי ותילתא קורטמי הוא כרכים היער ותילת' מילחא. ועד כאן הם מדברים שיש בהן תערובות חמץ גמור וראוין לאכילה ומכאן ואילך קחשיב התנא לחמץ נוקשה בעיניה:
וזומן של צבעים. מים שמשתמשין בהן הצבעין למלאכתן ונותנים בהן חמץ שאינו ראוי לאכילה כמו הסובין וכיוצא בהן:
ועמילן של טבחים. שעושין מקמח תבואה שלא הביאה שליש בישולה ועשוי לכסות את הקדירה לשאוב את הזוהמא:
וקולן של סופרים. עשיי מעפר הרחיים ומגבלין אותו במים והסופרים מדבקים בו ניירותיהם אלו וכיוצא בהן נקראו חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילה ואם הוא בעיניה אסור לקיימו בפסח אבל אם הוא ע''י תערובות שנתערב באיזה דבר מחמץ הזה שאינו ראוי לאכילה ה''ז מותר לקיימו בפסח:
ר''א אמר אף תכשיטי נשים. בבבלי מפרש דטיפולי נשים קאמר והוא דבר העשוי מסממנין ומערבין בהן את הסולת וכדי להשיר את השער או להלבין ולעדן בו את הבשר טופלות הן בהן על בשרן ור''א ס''ל דאפי' חמץ נוקשה שע''י תערובות ג''כ אסור לקיימו בפסח ואין הלכה כר''א:
זה הכלל כל שהוא ממין דגן וכו'. ר''א היא דקאמר ליה לזה הכלל דאלו ת''ק לית ליה כהאי כללא ממש שהרי טיפולי נשים שיש בהן תערובת ממין דגן הואיל וחמץ נוקשה ע''י תערובת הוא אינו עובר ומותר לקיימו בפסח:
הרי אלו באזהרה. אאכילה קאי שאם אכלן לתערובת חמץ בפסח עובר הוא בלאו ואין בהן משום כרת שאינו ענוש כרת אלא על כזית חמץ גמור אבל על תערובת חמץ אינו אלא בלאו דכל מחמצת לא תאכלו דמשמעו מדבר שיש בו תערובת חמץ ואם אכל ממנו ויש בו כזית בתוך התערובת בכדי אכילת פרס לוקה הוא מן התורה אבל אם אין בהתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס והוא כשיעור שלש בצים אסור הוא מן התורה אבל אינו לוקה מלקות התירה אלא מכין אותו מכת מרדות:
הלכה: וָאֵילּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח כול'. אָמַר רִבִּי מְנָא. וְכוּלְּהוֹן עַל יְדֵי מוֹי.
Traduction
R. Mena dit: tous ces mélanges ne sont défendus qu’en cas d’adjonction d’eau (par tout autre liquide il n’y a pas de fermentation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכולהון ע''י מוי. כל אלו דקחשיב לתערובת חמץ במתני' דוקא אם נתערבו ע''י מים ולאפוקי ע''י מי פירות שאינן מחמיצין וקחשיב ואזיל:
כּוּתָּח הַבַּבְלִי. דּוּ יְהִיב בֵּיהּ מַלְמוֹלִין דְּלִישׁ.
Traduction
Le mets babylonien est interdit, parce qu’on y joint des fragments de pâte;
Pnei Moshe non traduit
כותח הבבלי דהוא יהיב ביה מלמולין דלישה. חתיכות קטנות של לישה ובתוך המים ושכר המדי וכו' וחומץ האדומי זה הוא שנקרא בסימה דרומיא שברומה עושין כן שמטילין שעורין לתוך היין עד שנתבסם ולבסוף נעשה חומץ כדמסיים ואזיל בראשונה וכו' והיו קוראין לו בסימא דרומי על שם שכך נוהגין שם:
שֵׁכָר הַמָּדִי. דּוּ יְהִיב בֵּיהּ קֶמַח דִּשְׂעָרִין.
Traduction
dans la boisson de Médie, on met de la farine d’orge;
חוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי. בְּסִימָא דְרוּמִיָּא. בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין יַיִן בְּטָהֳרָה לִנְסָכִים לֹא הָיָה יַיִן מַחְמִיץ. וָהֲווֹן יְהָבִין בְּגַוֵּיהּ שְׂעָרִין בְּגִין דְּיִחְמַע. וַהֲווֹן צְווָחִין לֵיהּ בְּסִימָה דְרוּמִיָּה.
Traduction
le vinaigre d’Idumée est aussi nommé le parfum (balsamus) de Rome (où l’on jetait des grains d’orge). En principe, lorsqu’on avait grand soin de confectionner le vin avec pureté, afin d’offrir une part en libations au Temple, il ne devenait pas aigre; aussi, fallait-il mettre des grains d’orge si l’on voulait qu’il fermente: c’est ce que l’on nomme le parfum des Romains (fait comme chez eux).
זִיתוֹס הַמִּצְרִי. זַייְתִיָּה.
Traduction
Le zythum égyptien et le zuqo'' (composé d’orge, de safran et de sel);
Pnei Moshe non traduit
זיתום המצרי. זייתיה כך היו קוראין אותו:
וְזִימֵי שֶׁלְצַבָּעִין. דּוּ יְהַב בְּגַוֵּיהּ קוּצָם בְּגִין דִּיקְלוֹט צִיבְעָא.
Traduction
dans le ferment des teinturiers (à l’eau de son), on jetait certain bois colorant pour que la laine s’imprègne de la couleur.
Pnei Moshe non traduit
דהוא יהיב בגוויה קוצם. הוא מין ממיני צבעים כדתנן פ''ז דשבועות ספיחי סטיס וקוצם ונותנין אותו בין שאר מיני צבעים כדי שיקלוט גוון הצבע:
עֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. מֵבִיא מְלִילוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְכוֹתְשָׁן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּחַלּוֹת חָרִיעַ. וְנוֹתֵן בִּקְדֵירָה. וְהוּא עֲבַד כִילָדִין.
Traduction
Enfin, l’amidon des cuisiniers, selon R. Hiya b. Aba, se fabriquait ainsi: on pressait des grains à peine arrivés au tiers de leur maturité, on les pilait de façon à fabriquer des gâteaux semblables à ceux du safran, puis on les mettait à la surface de la marmite, pour attirer l’écume, clhdo''.
Pnei Moshe non traduit
כחלות חריע. הוא כרכום יערי:
והוא עביד כילדין. מפוחי מים שעולין מחמת הבישול ומעלין את הזוהמא לשאוב אותה:
וְקוֹלָּן שֶׁל סוֹפְרִין. בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיָּאה עָֽבְדִין אַמְבַּטִּיּוֹת שֶׁל בָּצֵק.
Traduction
Quant à la colle des scribes, on fabriquait à Alexandrie des pâtes minces, en forme de cuve (pour coller le papier).
Pnei Moshe non traduit
אמבטיות של בצק. כלומר דיבוקים של בצק כאמבטיא ולוקחים מזה לדבק הניירות:
רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תַּכְשִׁיטֵי. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. טִיפּוּלֵי. מָאן דְּאָמַר. טִיפּוּלֵי. כָּל שֶׁכֵּן תַּכְשִׁיטֵי. מָאן דְּאָמַר. תַּכְשִׁיטֵי. הָא טִיפּוּלֵי לֹא.
Traduction
R. Eliézer interdit aussi les ornements de femme, est-il dit. Selon une version, on entend par là la façon de se poudrer des dames riches (où il entre beaucoup de farine); selon d’autres, c’est la poudre blanche des pauvres (où il y a plus de chaux que de farine). Or, celui qui défend cette dernière, défend aussi à plus forte raison la première sorte; mais, à l’inverse, selon le premier avis, cette seconde sorte est permise.
Pnei Moshe non traduit
מ''ד טיפולי כ''ש תכשיטי. משום דטיפולי נקרא מה שעושין בנות עניים לטפל בו להשיר שערן ורובו מן הסיד כ''א עם מעט סולת ותכשיטי הן של בנות עשירים ויש בהן סולת הרבה:
Psa'him
Daf 20a
כָּתוּב כָּל מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א חֹאכֵ֑לוּ. לְרַבּוֹת כּוּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי שֶׁיְּהוּ בָאַזְהָרָה. יָכוֹל יְהוּ בְהִכָּרֵת. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּ֣י ׀ כָּל אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה. חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. הָכָא כְתִיב כָּל וְהָכָא כְתִיב כָּל. הָכָא אַתְּ מַרְבֶּה וְהָכָא אַתְּ מְמָעֵט. אֲמַר לוֹן. כָּאן רִיבָה בָאוֹכְלִין וְכָאן רִיבָה בָנֶאֱכָלִין. הָתִיבוֹן. וְהָתַנֵּי. יוֹצְאִין בְּמַצָּה מְתוּבֶּלֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן. וְהִיא שֶׁיְּהֵא רוּבָּהּ דָּגָן. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְרוּבָּן חָמֵץ יְהֵא חַייָב. אֲמַר לוֹן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב לֶחֶם. וְאֵילּוּ אֵינָן לֶחֶם. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָתַנֵּי. 20a כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ קָרוּי לֶחֶם אֶלָּה מַצָּה. שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עוֹנִי. וְהָכָא אַתְּ יְלִיף מַצָּה מֵחָמֵץ. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. יוֹצֵא הוּא אָדָם יַד חוֹבָתוֹ בְּרָקִיק שָׁרוּי וּבְרָקִיק מְבוּשָּׁל שֶׁלֹּא נִמְחֶה. לֹא אַמַר אֶלָּא שֶׁלֹּא נִמְחֶה. הָא אִם נִמְחֶה לֹא. וּלְעִנְיַן חָמֵץ אַתְּ אָמַר. הִמְחָה אֶת הֶחָמֵץ וּגְמָיוֹ חַייָב. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִידִי. אֵין חִימּוּצוֹ חִימּוּץ בָּרוּר. מָהוּ שֶׁיִּלָּקֶה. רִבִּי יִרְמָיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַף לִלְקוֹת אֵין לוֹקֶה. דְּתַנֵּי. עַל חָמֵץ בָּרוּר חַייָב כָּרֵת וְעַל עֵירוּבוֹ סוֹפֵג אַרְבָּעִים. רַב אָמַר. זָה סִיעוֹר. וְאָמַר. זֶה כּוּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. תִּיפְתָּר בְּחָמֵץ וּמַצָּה שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַּשִּׂייָתָהּ עַל הָדָא דְרִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁרוּבּוֹ חָמֵץ. חַייָב כָּרֵת. אִם בְּשֶׁרוּבּוֹ מַצָּה. יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. תַּנָּא רִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹנִייָה. תִּיפְתָּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵץ ואֵין בוֹ כְזָיִת. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. כָּל שֶׁהוּא לְמַכּוֹת.
Traduction
Il est dit (Ex 12, 38): vous ne mangerez pas de pâte levée; cette locution explétive (la défense en général ayant déjà été exprimée) a pour but d’aviser que le mets babylonien, la bière de Médie, le vinaigre d’Idumée sont compris dans cette défense. Est-ce à dire que la pénalité du retranchement existe aussi à leur regard? -Non, parce qu’il est dit (ib. 19): toute personne qui mangerait du pain levé sera retranché (cette peine est donc restreinte au seul cas de la consommation du pain). -Mais, objectèrent les compagnons d’étude en présence de R. Yona, comment se fait-il qu’ici le mot toute implique une restriction, tandis qu’au verset précédent, il comporte une extension d’interdit? -Non, répondit R. Yona, il y a bien une idée d’extension dans les deux versets; ici (dans le 2e), l’extension s’applique à ceux qui mangent (même les femmes sont passibles de la peine du retranchement), et le précédent verset comprend une extension dans les objets à manger. -Mais, fut-il objecté alors, n’a-t-on pas enseigné (2, 4): ''il est permis de remplir le devoir de manger l’azyme au premier soir de Pâques avec de l’azyme épicé, le goût du blé fut-il annulé, pourvu que la majeure partie se compose de blé''; donc, pour les quatre interdits de notre Mishna ne devait-on pas dire aussi qu’en raison de ce que le ferment domine, la pénalité du retranchement est applicable? -Là, c’est différent, fut-il répondu: il faut, pour l’application de la peine du retranchement, que ce soit du pain, ce qui n’est pas le cas pour les interdits de la Mishna. Au contraire, lui objecta R. Yossa, puisque d’après toi-même (R. Yona) on exige pour la validité du devoir officiel de l’azyme qu’il soit composé desdites cinq espèces constituant le pain, en raison de ce qu’il est dit (Dt 16, 3): ''pendant sept jours vous mangerez en même temps des azymes, du pain de misère'', on devrait par déduction considérer comme pain levé ce qui entre dans la composition de l’azyme, avec les même pénalités? En outre (on ne conçoit pas bien le principe de l’analogie parfaite entre le pain levé et l’azyme), puisqu’il est dit: ''il suffit au besoin, pour accomplir le devoir pascal, de manger un flanc d’azyme trempé, ou cuits sans être fondant''; il faut donc croire qu’il est fondant, il n’est pas permis de l’employer pour la consommation officielle; pourquoi dis-tu (91)Hulin 120a. que si l’on a avalé du ferment en fusion, on est passible d’une peine? L’explication de R. Yona étant donc écartée, reste la question de savoir pourquoi la peine du retranchement n’est pas applicable aux cas prévus par notre Mishna? -C’est que, répond R. Yossé au nom de R. Idi, le ferment de ces 4 objets n’est pas pur (ce n’est qu’un mélange). Est-ce à dire que cette transgression n’entraîne pas non plus la peine des coups de lanière? -Non, dit R. Jérémie au nom de R. Eléazar, ou R. Ila au nom de R. Simon b. Lakish. -Mais n’a-t-on pas enseigné que, pour la consommation du pain levé pur, on est passible du retranchement, et pour le mélange, on subira la peine des 40 coups? Or, Rav dit à ce sujet que, par ce dernier interdit, on entend certains ferments, savoir le mets babylonien, ou la bière de Médie -Non, dit R. Aboun b. Cahana en présence de R. Ila, dans cet enseignement on entend parler d’un mélange de pain levé et d’azyme (en ce cas, le goût du pain est intact). R. Yossa dit avoir présenté l’objection suivante contre R. Aboun b. Cahana: Dans quelle hypothèse expliquer ce mélange? Si le pain est en majeure partie, on devrait être passible du retranchement? Si l’azyme est en majeure part, loin de subir la peine des coups de lanière, on doit pouvoir s’en servir pour le devoir officiel de manger l’azyme au premier soir? R. Samuel b. R. Isaac enseigne que R. Josué Onia l’explique ainsi: il s’agit du cas où il y a bien du pain levé, mais moins de la valeur d’une olive (de façon que la peine du retranchement est inapplicable), et pourtant la pénalité des coups subsiste, selon l’avis de R. Simon qui dit (92)B., Makot 17a.: une quantité minime faisant infraction à la loi est passible des coups.
Pnei Moshe non traduit
מחמצת. משמע שנתערב בו איזה חמץ:
ת''ל כי כל אוכל חמץ ונכרתה. על חמץ גמור הוא ענוש כרת ולא על עירובו ואע''ג דכתיב נמי כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ס''ד השתא דטעמא דכל דכתיב גבי חמץ למעט מכרת לתערובת חמץ והלכך מחמצת דכתיב נמי כרת גביה דרשי' למילתא אחריתא שאפי' נתחמץ מחמת דבר אחר הוי חמץ גמור. והיינו דמקשי חבריא לפני ר' יונה מ''ש האי דכל מחמצת לא תאכלו דאת אמר לרבות לתערובת חמץ בלאו והאי כל דכתיב גבי אוכל חמץ את אמר דלמעט תערובת מכרת היא. ואי דדייקת מדכתיב חמץ משמע חמץ גמור דוקא הא כתיב נמי כל אוכל מחמצת ונכרתה ונימא דהאי כל נמי לרבית לתערובת חמץ שיהא בכרת:
אמר לון. לא כדסלקא אדעתייכו אלא כאן וכאן כל לרבות הוא וכאן ריבה באוכלין האי כל אוכל מחמצת דכרת דמשתעי באוכלין מרבה הוא לאוכלין והיינו לרבות נשים דסד''א דכל שישנו באכילת מצה הוא דישנו בבל תאכל חמץ לאפוקי נשי דה''א דפטורות ממצה הואיל והיא עשה שהזמן גרמא הלכך איצטריך לרבות נשים לבל תאכל חמץ ומכיון דאתרבי השתא לבל תאכל חמץ אתרבי נמי לחיוב אכילת מצה דאמרינן כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה:
וכאן ריבה בנאכלין. קרא דכל מחמצת לא תאכלו דמישתעי בנאכלין והלכך מרבינן נמי לדברים הנאכלין שעובר על לאו גם בתערובת חמץ:
התיבון. חברייא לר' יונה לדידך דילפת חמץ ממצה דהא קאמרת דאיצטריך האי כל לרבות נשים וכדלעיל קשיא:
והתני. בתוספתא פ''ב:
יוצאין וכו'. כדמייתי להא בפרק דלעיל בה''ד וא''כ נימא נמי ואילו התערובת חמץ דאיירינן ביה הואיל ורובן חמץ יהא חייב כרית כמו בחמץ גמור דילפינן ממצה דכל שרובה דגן יוצאין בה:
אמר לון שניא היא. התם דהיינו טעמא דאמרינן דיוצאין במצה מתובלת שרובה דגן דכתיב לחם גבי מצה והואיל ורובה דגן לחם מיקרייא אבל אלו שיש בהן תערובת חמץ דאיירינן במתני' אינן לחם דתאמר בהו דנילף ממצה:
התיב ר' יוסה. לר' יונה הא אכתי קשיא לדידך דילפת בעלמא חמץ ממצה:
והתני כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה וכו'. וכלו' כל עצמה שלמצה בעי' שתהא מה' המינין כדדרשינן בפ' דלעיל בריש הל' ד' דכתיב גבי מצה לחם עוני ואינו קרוי לחם אלא מחמשת המינין א''כ והכא איפכא הוא דאת יליף מצה מחמץ דמה שהוא קרוי לחם גבי חמץ הוא דקרוי לחם גבי מצה:
ועוד. קשיא אעיקרא דדינא דלדידך דילפת חמץ ממצה מן הדא דתני וכו' ולא אמר אלא דוקא שלא נמחה הא אם נמחה לא ואלו לענין חמץ את אמר המחה את החמץ וגמאו חייב אלמא דלא ילפינן חמץ ממצה במידי דנימא דכל שישנו בזה ישנו בזה:
מאי כדון. והשתא דאיתותב ר' יונה א''כ הדרן לקושיין דלעיל דאם כל דגבי לאו מרבה לתערובת חמץ נימא נמי כל דגבי כרת לרבות לתערובת חמץ ומ''ט דלא מיחייב כרת בתערובת וקאמר ר' יוסי בשם ר' אידי דהיינו טעמא שאין חימוצו חמץ ברור והלכך גבי הני תערובת חמץ דקחשיב במתני' אין בהם כרת:
מהו שילקה. השתא דאמרת לפי שאין חמוצן חמץ ברור אם כן נימא נמי הא דמרבי להו באזהרה ללאו בעלמא הוא דמרבי ולא למלקות כמו בלאו גמור:
אף ללקות אינו לוקה. דבאזהרה בעלמא הוא דקאמרינן דאית בהו:
דתני. קושיא היא א''כ מאי האי דתני. על חמץ ברור וכו' ועל עירובו סופג הארבעים ומפרש לה רב דעירובו דקתני זה שיאור דתנן לקמן בפירקין ואמרי לה זה כותח הבבלי ושכר המדי אלמא דאית בהו מלקות:
תיפתר. להאי ברייתא דקתני על עירובו סופג ארבעים לא כדמפרש לה רב אלא בחמץ גמור ומצה שנתערבו יחד מיירי:
קשייתה. הקשיתי על הא דר' בון דהיכי דמי אם בשרוב התערובת חמץ א''כ חייב כרת היא ואם בשרובו מצה יוצא וכו' כלומר הרי כשרובו מצה ואין בו חמץ גמור אמרינן בעלמא דיוצא בה י''ח בפסח כדאמרינן לעיל גבי מצה מתובלת. והכא נהי דלא שייך למימר דיוצא בה י''ח מ''מ קשיא כיון דרובו מצה מ''ט סופג הארבעים לבטל האי מיעוט חמץ ברוב מצה דאית ביה לפטרו ממלקות:
תיפתר שיש בו חמץ ואין בו כזית. והלכך לית כאן כרת והא דאמרת דליבטל נמי לענין מלקות כר''ש הוא דאתיא דאיהו ס''ל כל שהוא למלקות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source